Wednesday, October 19, 2011

Peshita on Bereishit 3

 Masoretic Text

Onkelos
English for MT
Peshitta

Bereishit 3:

Some interesting changes marked in bold  red

א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.  
וְחִוְיָא, הֲוָה חֲכִים, מִכֹּל חַיַּת בָּרָא, דַּעֲבַד יְיָ אֱלֹהִים; וַאֲמַר, לְאִתְּתָא, בְּקֻשְׁטָא אֲרֵי אֲמַר יְיָ, לָא תֵּיכְלוּן מִכֹּל אִילָן גִּנְּתָא.
1 Now the serpent was more subtle than any beast of the field which the LORD God had made. And he said unto the woman: 'Yea, hath God said: Ye shall not eat of any tree of the garden?'

וחויא ערים הוא מן כלה חיותא דדברא דעבד מריא אלהא ואמר חיוא  לאנתתא 
שריראית אמר אלהא דלא תאכלון מן כל אילני פרדיסא:



ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.  
וַאֲמַרַת אִתְּתָא, לְחִוְיָא:  מִפֵּירֵי אִילָן גִּנְּתָא, נֵיכוֹל.
2 And the woman said unto the serpent: 'Of the fruit of the trees of the garden we may eat; 
ואמרת אנתתא לחויא מן פארי אילנא דבפרדיסא כלהון נאכול:


ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן-תְּמֻתוּן.  
וּמִפֵּירֵי אִילָנָא, דְּבִמְצִיעוּת גִּנְּתָא--אֲמַר יְיָ לָא תֵּיכְלוּן מִנֵּיהּ, וְלָא תִּקְרְבוּן בֵּיהּ:  דִּלְמָא תְּמוּתוּן.
3 but of the fruit of the tree which is in the midst of the garden, God hath said: Ye shall not eat of it, neither shall ye touch it, lest ye die.'
ומן פארי אילנא דבמצעתה דפרדיסא אמר אלהא דלא תאכלון מנה ולא תתקרבון לה דלא תמותון:



ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  
וַאֲמַר חִוְיָא, לְאִתְּתָא:  לָא מְמָת, תְּמוּתוּן.
4 And the serpent said unto the woman: 'Ye shall not surely die; 
ואמר חויא לאנתתא לא ממת תמותון:


ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.  
אֲרֵי, גְּלֵי קֳדָם יְיָ, אֲרֵי בְּיוֹמָא דְּתֵיכְלוּן מִנֵּיהּ, יִתְפַּתְּחָן עֵינֵיכוֹן; וּתְהוֹן, כְּרַבְרְבִין, חָכְמִין, בֵּין טָב לְבִישׁ.
 5 for God doth know that in the day ye eat thereof, then your eyes shall be opened, and ye shall be as God, knowing good and evil.' 
מטל דידע אלהא דביומא דאכליתון מנה מתפתחן עיניכון והוין אנתון  איך אלהא ידעי טבתא ובישתא:


ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.  
וַחֲזָת אִתְּתָא אֲרֵי טָב אִילָנָא לְמֵיכַל וַאֲרֵי אָסוּ הוּא לְעַיְנִין, וּמְרַגַּג אִילָנָא לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, וּנְסֵיבַת מֵאִבֵּיהּ, וַאֲכַלַת; וִיהַבַת אַף לְבַעְלַהּ עִמַּהּ, וַאֲכַל.
 6 And when the woman saw that the tree was good for food, and that it was a delight to the eyes, and that the tree was to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did eat; and she gave also unto her husband with her, and he did eat.
וחזת אנתתא דשפיר אילנא למאכל ורגתא הו לעינא ורגיג אילנא למחר בה ונסבת מן פארוהי ואכלת ויהבת אף לבעלה עמה ואכל:


ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.  
וְאִתְפַּתַּחָא, עֵינֵי תַּרְוֵיהוֹן, וִידַעוּ, אֲרֵי עַרְטִלָּאִין אִנּוּן; וְחָטִיטוּ לְהוֹן טַרְפֵי תֵּינִין, וַעֲבַדוּ לְהוֹן זְרָזִין.
7 And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig- leaves together, and made themselves girdles.
ואתפתחי עינא דתריהון וידעו דערטליין אנון ודבקו טרפא דתאנא ועבדו להון פרזומא:


ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. 
וּשְׁמַעוּ יָת קָל מֵימְרָא דַּייָ אֱלֹהִים, מְהַלֵּיךְ בְּגִנְּתָא--לִמְנָח יוֹמָא; וְאִטְּמַר אָדָם וְאִתְּתֵיהּ, מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים, בְּגוֹ, אִילָן גִּנְּתָא.
 8 And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden. 
ושמעו קלה דמריא אלהא דמהלך בפרדיסא לפניה דיומא ואתטשיו אדם ואנתתה מן קדם מריא אלהא בגו אילנא דבפרדיסא:


ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.  
וּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים, לְאָדָם; וַאֲמַר לֵיהּ, אָן אַתְּ.
9 And the LORD God called unto the man, and said unto him: 'Where art thou?' 
וקרא מריא אלהא לאדם ואמר לה איכא אנת אדם:


י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא.  
וַאֲמַר, יָת קָל מֵימְרָךְ שְׁמַעִית בְּגִנְּתָא; וּדְחֵילִית אֲרֵי עַרְטִלַּאי אֲנָא, וְאִטְּמַרִית.
10 And he said: 'I heard Thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.' 
:ואמר קלך שמעת בפרדיסא וחזית דערטלי אנא ואתטשית:


יא וַיֹּאמֶר--מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ--אָכָלְתָּ.  
וַאֲמַר--מַאן חַוִּי לָךְ, אֲרֵי עַרְטִלַּאי אַתְּ; הֲמִן אִילָנָא, דְּפַקֵּידְתָּךְ בְּדִיל דְּלָא לְמֵיכַל מִנֵּיהּ--אֲכַלְתָּא.
11 And He said: 'Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?'
ואמר לה מריא מנו חויך דערטלי אנת הא מן אילנא דפקדתך דלא תאכול מנה אכלת:


יבוַיֹּאמֶר, הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל.  
וַאֲמַר, אָדָם:  אִתְּתָא דִּיהַבְתְּ עִמִּי, הִיא יְהַבַת לִי מִן אִילָנָא וַאֲכַלִית.
12 And the man said: 'The woman whom Thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.' 
ואמר אדם אנתתא דיהבת לי עמי הי ידעת לי מן אילנא ואכלת:


יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל.  
וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְאִתְּתָא, מָא דָּא עֲבַדְתְּ; וַאֲמַרַת, אִתְּתָא, חִוְיָא אַטְעְיַנִי, וַאֲכַלִית.
13And the LORD God said unto the woman: 'What is this thou hast done?' And the woman said: 'The serpent beguiled me, and I did eat.' 
ואמר מריא אלהא לאנתתא מנו הנא דעבדתי ואמרת אנתתא חויא אטעיני ואכלת:


יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  
וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְחִוְיָא, אֲרֵי עֲבַדְתְּ דָּא, לִיט אַתְּ מִכָּל בְּעִירָא, וּמִכֹּל חַיַּת בָּרָא; עַל מְעָךְ תֵּיזֵיל, וְעַפְרָא תֵּיכוֹל כָּל יוֹמֵי חַיָּךְ.
14 And the LORD God said unto the serpent: 'Because thou hast done this, cursed art thou from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life. 
ואמר מריא אלהא לחויא על דעבדת הדא ליט אנת מן כלה בעירא ומן כלה חיותא דדברא ועל כרסך
תהלך ועפרא תאכול כל יומי חייך:


טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  {ס}
וּדְבָבוּ אֲשַׁוֵּי, בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא, וּבֵין בְּנָךְ, וּבֵין בְּנַהָא:  הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין, וְאַתְּ תְּהֵי נָטַר לֵיהּ לְסוֹפָא. 
 15 And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.' {S} 
ובעלדבבותא אסים ביניך לאנתתא ובית זרעך לזרעה הו נדוש רישך ואנת תמחיוהי בעקבה:



טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.  {ס}
לְאִתְּתָא אֲמַר, אַסְגָּאָה אַסְגֵּי צַעֲרַכִי וְעִדּוּיַכִי--בִּצְעַר, תְּלִידִין בְּנִין; וּלְוָת בַּעְלִיךְ, תְּהֵי תֵּיאֻבְתִּיךְ, וְהוּא, יִשְׁלוֹט בִּיךְ.
16 Unto the woman He said: 'I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.' {S} 
ולאנתתא אמר מסגיו אסגא כאביכי ובטניכי ובכאבא תאלדין בניא ועל בעלכי תתפנין והו נשתלט בכי:



יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  
וּלְאָדָם אֲמַר, אֲרֵי קַבֵּילְתָּא לְמֵימַר אִתְּתָךְ, וַאֲכַלְתְּ מִן אִילָנָא, דְּפַקֵּידְתָּךְ לְמֵימַר לָא תֵּיכוֹל מִנֵּיהּ--לִיטָא אַרְעָא, בְּדִילָךְ, בַּעֲמַל תֵּיכְלִנַּהּ, כֹּל יוֹמֵי חַיָּךְ.
 17 And unto Adam He said: 'Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life. 
ולאדם אמר על דשמעת בקלה דאנתתך ואכלת מן אילנא דפקדתך ואמרת לך דלא תאכול מנה ליטא ארעא מטלתך בכאבא תאכליה כל יומי חייך:


יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  
וְכֻבִּין וְאָטְדִין, תְּצַמַּח לָךְ; וְתֵיכוֹל, יָת עִסְבָּא דְּחַקְלָא
 18 Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field.
וכובא ודרדרא תועא לך ותאכול עסבא דחקלא:


יטבְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.  
בְּזֵיעֲתָא דְּאַפָּךְ, תֵּיכוֹל לַחְמָא, עַד דְּתִתָּתַב לְאַרְעָא, דְּמִנַּהּ אִתְבְּרִיתָא:  אֲרֵי עַפְרָא אַתְּ, וּלְעַפְרָא תְּתוּב.
19 In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.' 
ובדועתא דאפיך תאכול לחמא עדמא דתהפך לארעא דמנה אתנסבת מטל דעפדא אנת ולעפרא תהפוך:


כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה:  כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי.  
וּקְרָא אָדָם שׁוֹם אִתְּתֵיהּ, חַוָּה:  אֲרֵי הִיא הֲוָת אִמָּא, דְּכָל בְּנֵי אֲנָשָׁא.
20 And the man called his wife's name Eve; because she was the mother of all living. 
וקרא אדם שמה דאנתתה חוא מטל דהי הות אמא דכל דחי:


כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר--וַיַּלְבִּשֵׁם.  {פ
וַעֲבַד יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, לְבוּשִׁין דִּיקָר עַל מְשַׁךְ בִּסְרְהוֹן--וְאַלְבֵּישִׁנּוּן.
21 And the LORD God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them. {P}
ועבד מריא אלהא לאדם ולאנתתה כותיניתא דמשכא ואלבש אנון:




כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. 
וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים, הָא אָדָם הֲוָה יְחִידַאי בְּעָלְמָא מִנֵּיהּ, לְמִדַּע, טָב וּבִישׁ; וּכְעַן דִּלְמָא יוֹשֵׁיט יְדֵיהּ, וְיִסַּב אַף מֵאִילָן חַיַּיָּא, וְיֵיכוֹל, וְיֵיחֵי לְעָלַם.
22 And the LORD God said: 'Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.'
ואמר מריא אלהא הא אדם הוא איך חד מנן למדע טבתא ובישתא השא דלמא נושט אידה ונסב ** מן אילנא דחיא ונאכול ונאחא לעלם:


 כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם.  
וְשַׁלְּחֵיהּ יְיָ אֱלֹהִים, מִגִּנְּתָא דְּעֵדֶן--לְמִפְלַח, בְּאַרְעָא, דְּאִתְבְּרִי, מִתַּמָּן.
 23 Therefore the LORD God sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken. 
ושדרה מריא אלהא מן פרדיסא דעדן למפלה ארעא דאתנסב מן תמן:




כדוַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.  {ס}
וְתָרֵיךְ, יָת אָדָם; וְאַשְׁרִי מִלְּקַדְמִין לְגִנְּתָא דְּעֵדֶן יָת כְּרוּבַיָּא, וְיָת שְׁנַן חַרְבָּא דְּמִתְהַפְכָא, לְמִטַּר, יָת אוֹרַח אִילָן חַיַּיָּא.
24 So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life. {S}
ואפקה מריא אלהא ואכרד מן מדנחי פרדיסא דעדן כרובא ושננא דחרבא דמתהפכא למטר אורחא דאילנא דחיא:

No comments:

LinkWithin

Blog Widget by LinkWithin